רם בוטן בע"מ נ' קלאסי נוי יבוא ושיווק בע"מ ואח'

פסק דין

1. ביום 7.11.08 פרצה שריפה במבנה שהחזיקה הנתבעת 1 במושב חגור. האש התפשטה למבנה סמוך ששכרה התובעת. זוהי תביעה לתגמולי ביטוח בגין נזקי השריפה. אין חולק על עובדות האירוע אך הצדדים חלוקים בנוגע לעצם קיומו של כיסוי ביטוחי ובאשר לשיעור הנזק.

2. התובעת ביטחה את עסקה אצל הנתבעת 2 (להלן: הפניקס) באמצעות הנתבע 3 (להלן: הסוכן).

הפוליסה הראשונה נערכה לתקופת 9.10.06 - 30.9.07. תכולת העסק בוטחה בסך 775,000₪ והמבנה בוטח בסך 621,000₪. כתובת העסק צוינה במושב חגור. פוליסה שניה נערכה לתקופת 1.10.07 - 30.9.08. תכולת העסק בוטחה בסך 900,000₪ והמבנה עצמו בסך 621,000₪. בתוך תקופת ביטוח זו, הופקה פוליסה מתוקנת לתקופה שמיום 26.6.08 ועד 30.9.08: כעת נקבע שהכיסוי לעסק ינתן בשתי כתובות, במשק 40 במושב חגור (הכתובת המקורית) וגם במתחם אילנות בקדימה. חלו גם שינויים בסכומי הביטוח: התכולה בוטחה כעת רק בסך 350,000₪ תוך פירוט: 100,000₪ בחגור ו – 250,000₪ בקדימה. כעת בוטח רק המבנה בקדימה וגם זה בסך 100,000₪ בלבד. כעבור ארבעה ימים הופקה פוליסה נוספת (עם אותם כיסויים) לתקופת 1.7.08 – 30.9.08. פוליסה שלישית נערכה לתקופת 1.10.08 – 30.9.09. כעת צוינה כתובת העסק ב"מתחם אילנות, קדימה" ולא נזכרה כלל הכתובת במשק 40 במושב חגור. תכולת העסק בקדימה בוטחה בסך 250,000₪ והמבנה בוטח ב – 100,000₪.

3. ביום השריפה, 7.11.08, היתה בתוקפה הפוליסה השלישית שלא כללה על-פניה כיסוי לנזקים של המבנה או התכולה במושב חגור ולכן, דחתה הפניקס את תביעת התובעת לתגמולי ביטוח (אף שבתחילה שלחה למקום שמאי וסוכן הביטוח ניסה לסייע לתובעת לקבל פיצוי כלשהו). התובעת טוענת שהשינויים שנערכו במרוצת הזמן בפוליסה לא נערכו לרצונה או בידיעתה והיא זכאית לתגמולי ביטוח מכוח הסכם הביטוח המקורי, דהיינו, הסכם ביטוח שבו הוענק לה כיסוי נרחב גם על במבנה במושב חגור ותכולתו. היא גם מייחסת לסוכן הביטוח רשלנות בטיפול בענייניה. טעוני הצדדים התפרשו על כ – 85 עמודים ורק מקצתם נחוצים להכרעה.

4. סוכן הביטוח, נחום כהן, טען שהשינויים בפוליסה נערכו מעת לעת בהוראת התובעת. לטענתו, הוא היה סוכן הביטוח שלה החל משנת 2006. בתום תקופת הביטוח הראשונה חודשה הפוליסה לשנה נוספת. בחודש יוני 2008 הודיעה לו התובעת על שינוי כתובת באמצעות גב' טלי גלעד. על פי ההודעה, העסק מועבר ממושב חגור למתחם אילנות ליד קדימה ובהתאם, ביום 17.6.08 הגיע סוקר לכתובת החדשה. לטענתו, גב' גלעד ביקשה להפחית את סכום ביטוח התכולה של המבנה במושב חגור שהיה מיועד לפינוי, תוך שבתקופת הביניים ביקשה להותיר את ביטוח המבנה עצמו ללא שינוי. במקביל, ביקשה גב' גלעד לבטח את תכולת המבנה החדש בקדימה בסכום של 250,000₪. לאחר השלמת המעבר, ביקשה גב' גלעד לבטל את ביטוח התחולה של המבנה כליל ואז גם לבטל את ביטוח המבנה. אין בידי הסוכן אסמכתא חתומה בידי התובעת להשתלשלות זו, אף שהפוליסה עצמה דורשת מסירת הודעה בכתב על-כל שינוי. הוגשו צילומים ממחברת שלטענת הסוכן תועדו בה מגעיו עם לקוחות וצילומי פוליסות שעליהן שינויים בכתב יד – ללא חתימות. הסוכן טען שיחסיו עם התובעת נוהלו על בסיס היכרות או אמון בע"פ. את הפוליסה האחרונה, זו שראשית תוקפה ביום 1.10.08 טוען הסוכן שמסר לתובעת בעצמו ביד, כאשר הגיע למקום עסקה על מנת למסור לבני הזוג גלעד תשלום עבור מקרה ביטוח אחר (הוא הציג אסמכתא לאותו תשלום).

5. התובעת טוענת שגב' גלעד מעולם לא הייתה בעמדת ניהול ורק היתה עובדת מן המנין בחברה. לא היתה לה סמכות להורות על שינויים בפרטי הביטוח והיא גם מעולם לא חרגה מהסמכות שניתנה לה. התובעת טוענת שהיא מעולם לא התכוונה להעביר את העסק שלה מכתובת לכתובת, אלא להרחיב את פעילותה כך שלצד המשך פעילותה בחגור (כמחסן, בית-מלאכה ומקום למסחר סיטונאי) תקיים גם אולם תצוגה וחנות קמעונאית בקדימה. לשיטתה, בתבנית עבודה כזאת, אין היגיון כלכלי בשינויים שנערכו בפוליסת הביטוח.

6. התובעת ביטחה את עסקה אצל חברת הפניקס בשלוש פוליסות. לטענתה, השינויים שהוכנסו בפוליסה השניה וגם תוכן הפוליסה השלישית אינם משקפים את רצונה. לכן, לשיטתה, יש להעניק תוקף רק לפוליסה ה"מקורית" שלפיה יש לשלם לה תגמולי ביטוח על נזקי השריפה במושב חגור.

התובעת היא חברה בע"מ. מי שמוסמך לדבר בשמה ולבטא "ידיעה" או "כוונות" שלה הם בדרך-כלל האורגנים שלה. מר אבנר גלעד, העיד על עצמו שהוא כיום הבעלים והמנהל של התובעת. הוא העיד שעד לגירושיו מגב' טלי גלעד היתה החברה בבעלותה ובניהולה. הוא מבקש ("בשם החברה") תגמולי ביטוח על סמך הפוליסה הראשונה שנערכה לפי הנחיותיה של גב גלעד ובהתעלם מהאמור בפוליסה השלישית, שלטענתו נערכה בניגוד להנחיותיו שלו.

7. הסמכות הנחזית לפעול בשם החברה: מר גלעד לא ידע לציין מתי התגרש מגב' גלעד. ממילא, לא ברור מתי התרחשו השינויים הנטענים בבעלות בחברה ובניהולה. שינויים בהון המניות של חברה, ובסמכויות הניהול שלה אינם נערכים בע"פ ואינם קורים "אוטומטית". אפילו הוסכם עליהם במסגרת הסכם גירושין הם לא התרחשו אוטומטית ובאותו מועד של הגירושין. לא הוצג כל מסמך מחייב של החברה אודות השינויים שלהם טען מר גלעד ואין לדעת אם בכלל ומתי בוצעו השינויים הפורמאליים בחברה עצמה. למעשה, גם יומרתו של מר גלעד לדבר כיום בשם החברה לא הוכחה במסמך כלשהו. האם בעתיד תתכחש התובעת להליך זה בטענה שמי שדיבר בשמה לא היה מוסמך לעשות כן? בנסיבות אלה נדחית הטענה שמי מהפוליסות נערכה על-פי הנחיה של מי שלא היה מוסמך לדבר בשם התובעת.

8. מי טיפל בעסקי הביטוח של התובעת? אף שהצדדים האריכו לחקור ולטעון בענין, הוכח שעד קיץ 2008, דיברה גב' טלי גלעד בשם התובעת ואחר-כך עשה כן מר אבנר גלעד. הדבר עולה מעדות מר גלעד, מעדות הסוכן ומתשובתו לשאלה מס' 9 בשאלון וגם מדו"ח הסוקר, קובי פררה, שסקר את מקום העסק בקדימה. במסמך מיום 17.6.08 הוא ציין ש"מוסר המידע", היתה "טלי גלעד – מבעלי העסק". בשדה "מספר פוליסה" מצוין מספר עם הערה "שינוי כתובת". גב' גלעד לא זומנה להעיד על ידי איש מהצדדים וכך נותר דו"ח הסוקר של מר פררה תיעוד כתוב יחיד של מה שלמדה הפניקס ממי שדיבר עמה בענייני הביטוח של התובעת בשמה של התובעת. אין כל בסיס להניח שהסוקר ביקר במקום יותר מפעם אחת – ומכך לכאורה משתמע שרק גב' גלעד דיברה עמו.

9. לענין דו"ח הסוקר ראוי לציין, שהתובעת מתבססת על כך שהמבוטח לא חתם עליו מעולם לאישור והוא אינו מחוייב בתוכנו. זה נכון אך לא רלבנטי. חתימת המבוטח על דו"ח הסוקר היתה הופכת את מה שכתוב בו להצהרה של המבוטח. גם דו"ח שלא נחתם ע"י המבוטח הוא עדיין תיעוד של מה שראה שומע הסוקר עצמו – והוא עצמו רשאי להעיד על תוכן זה וכך גם עשה. אין כל סיבה להניח שהסוקר "לא הבין" את שאמרה גב' גלעד. אין כל סיבה להניח שגב' גלעד טעתה או לא היתה מודעת להבדל שבין הוספת כתובת ושנוי כתובת. אף אין סיבה לחשוד שלגב' גלעד לא היתה אז ידיעה אינטימית אודות המהלך העיסקי של החברה.

10. החובה למסור הודעות בכתב: התובעת טוענת כי לפי סעיף 54(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, לא ניתן לבטל פוליסה אלא בהודעה בכתב – והביטוח בחגור בוטל ללא הודעה כזאת. עוד היא טוענת שמעולם לא נמסרו הודעות בכתב על השינויים בפוליסות, כדרישת הפוליסות עצמן. כאן ראוי היה לדייק יותר בטיעון, שכן הטיעון כפי שהוא, פשוט מטעה.

חוזה ביטוח הוא חוזה קצוב בזמן. יש לו מועד תחילה ומועד סיום. כאשר מבטחת מבקשת להביאו לסיום בטרם עת, עליה להודיע על כך בכתב. מעולם לא "בוטל" אף חוזה ביטוח בין הצדדים להליך זה. הסכם הביטוח שבו בוטח האתר בחגור פשוט הגיע לקיצו הטבעי, עם סיום תקופת הביטוח. העובדה שבהסכם ביטוח חדש (הפוליסה השלישית) לא הוענק כיסוי לאתר זה אינה מהווה "ביטול פוליסה" וסעיף 54 לחוק לא חל עליה. פשוט מדובר בחוזים נפרדים ושונים. הסברה שמתקיימת תקופה של "רצף ביטוח" שתנאיו אחידים וכל שינוי שחל בהם מחייב הודעה בכתב אינה נכונה. דרישת ההודעה בכתב אינה נוגעת אלא לתקופות הביניים שבהן פוליסה אחת ספציפית נמצאת בתוקף.

11. המסירה בפועל של הפוליסה השלישית: בעת השריפה היתה בתוקף הפוליסה השלישית. מר גלעד טוען שלא היה מודע כלל לתנאיה ואילו והסוכן טוען שמסר לו אותה ידנית. איני סבור שמסירה ידנית של פוליסה היא פחות בטוחה ממשלוח שלה בדואר לא רשום (וזו הפרקטיקה המקובלת). ביחסים שבין סוכן למבוטח נדיר (ואולי אף מעליב) שסוכן יחתים את המבוטח על אישור מסירה של מסמך שנמסר לו ידנית. כענין של עובדה, נוטה אני להעדיף את עדות הסוכן. הסוכן נקט פרקטיקה מסוכנת ולא תיעד את יחסיו עם הלקוחות שהתקיימו בע"פ ועל בסיס מפגשים בלתי אמצעיים. על רקע כזה סביר מאוד שאכן נהג למסור למבוטחים ידנית את פוליסות הביטוח, כפי שלטענתו עשה כמעט תמיד. ספציפית במקרה זה, נקשרה בזכרונו מסירת פוליסת הביטוח השלישית לאירוע אחר שמועדו מתועד – מסירה ידנית של צ'ק עם תגמולי ביטוח לאותם אנשים באותו זמן.

12. האם הפוליסה השלישית, נערכה לרצון התובעת והיה בה היגיון כלכלי? הועלו שני תסריטים:

בתסריט שמציע מר גלעד, היתה החברה בתהליך התרחבות. היא התכוונה לשמור על פעילותה במחסן ובבית המלאכה בחגור (למרות צו ההריסה למבנה) ובמקביל הקימה אולם תצוגה ומכירות בקדימה. השינויים שחלו בפוליסת הביטוח (ובכלל זה הקטנת הכיסוי הביטוחי וצמצום תחולתו הטריטוריאלית) נערכו בלי ידיעתה ובניגוד לרצונה. מר גלעד הסביר שההפחתה בפרמיה עקב השינויים היתה קטנה משתהיה כדאית.

בתסריט האחר, שמציעים הנתבעים, היתה התובעת בעיצומו של שינוי, מעבר עסקיה מחגור לקדימה. הפוליסות והשינויים שחלו בהן שיקפו זאת. ניתן לעקוב דרכן אחרי תהליך המעבר מחגור לקדימה (כאשר רק בתקופת ביניים ניתן כיסוי ביטוחי בשתי הכתובות) וללמוד על ירידת המלאי בתקופת המעבר, כאשר פחת מאוד היקף הכיסוי הביטוחי. הנתבעים מצביעים על-כך שלסוכן עצמו בוודאי שאין כל אינטרס להקטין את היקף הכיסוי הביטוחי ולהפחית את הפרמיה שעליה פרנסתו.

בתסריט של התובעת, היא אינה אלא מבוטח תמים שהוכשל על-ידי גחמה לא רציונאלית, או מעשה זדון שסיבתו לא נומקה של סוכן הביטוח. בתסריט של הנתבעים, התובעת היא מבוטח מתמם, שמנסה לנצל לרעה טיעונים פורמאליים, על מנת ליצור לעצמו בדיעבד כיסוי ביטוחי שאותו לא ביקש ושעבורו לא שילם. כשהם לעצמם, התסריט שמציעים הנתבעים סביר הרבה יותר מהתסריט שמציעה התובעת. בשקילת סבירותם נוכח האמור בפסקאות הקודמות, נראית עדיפות התסריט של הנתבעים מכרעת. תוצאות הניסיון לברר את הנזק שנגרם בפועל לתובעת עקב השריפה בחגור רק מעצימות עוד יותר מסקנה זו.

13. הנזק למבנה ולתכולה: התובעת טוענת שהיא זכאית לפיצוי בסך 433,797 ₪ בגין הנזק שנגרם למבנה ולתכולתו. התברר שעל המבנה הוצא צו הריסה. לא הוצע כל הסבר מניח את הדעת באשר לערכו של מבנה שנדון להריסה, לתכלית הכלכלית שבביטוחו או להערכת ה"נזק" שנגרם לשוכרו עקב הריסתו. כפי שנקבע קודם, החל מר גלעד לעסוק בענייני הביטוח של התובעת רק בקיץ 2008, אחרי שהחלה הפעילות באתר קדימה. מכאן, שהחלטת החברה לפעול שם התקבלה בתקופה שבה (לשיטתו) היתה החברה בבעלות ובניהול של גב' גלעד. מר גלעד העיד ששמע אודות צו ההריסה רק לאחר השריפה, אך מה ידעה גב' גלעד? היא לא העידה ונותר לנו רק לנחש את מניעיה. אכן, סביר, שמי שמנהל עסק במבנה שכור המיועד להריסה יחפש מקום עיסוק חלופי וגם סביר שלא יבזבז את כספו ולא יטרח לבטח את המבנה כנגד אובדנו הצפוי ממילא. לא סביר שיבסס תכניות עסקיות לעתיד על ההנחה עבודה שצו ההריסה פשוט לא יבוצע.